לאן הגעתי?
אז השתחררתם מהצבא, כנראה איפשהו בטווח הגילאים של 20-25 (תלוי אם חתמתם קבע או לא ועם איזה איבר מין נולדתם)
ואתם מגיעים לנקודה שהיא, איך לומר, די מבלבלת.
כל דודה, אח או חבר שואלים אתכם בחיוך ערמומי “נו, מה התוכניות?” או “אז מה עכשיו?” ורק השאלה גורמת לכם להתפתל בכסא.
אתם לא בטוחים מה “הייעוד” שלכם, מה כדאי לכם ומה בא לכם. במקביל, קיים לחץ סמוי לבחור משהו ולהתחיל אותו כבר כדי “להספיק” כמה שיותר “מהר”.
אז קודם כל, תדעו שתוחלת החיים עלתה ואתם על הכדור הזה כנראה ללפחות עוד 60-70 שנה.
כך שאין באמת לאן לרוץ.
“רגע, שיר, אז אם אין לאן לרוץ, למה פתחת בלוג שמיועד ספציפית לבני 20 ומשהו?”
טוב ששאלתם.
התשובה הראשונה שעולה לי – כי זה מה שאני רציתי שיהיה כשאני השתחררתי, ולא היה. חיפשתי מישהו שיתן לי גב, שיסביר לי, שידריך אותי…והרגשתי שההורים (הנפלאים!) שלי יכולים לעשות את זה, לצערי, רק בצורה חלקית.
אתם מבינים, העולם השתנה.
זו מציאות אחרת, שונה בתכלית מזו שההורים שלי חוו כשהם היו בני 20 ומשהו ולכן, העצות שלהם בנושא צריכות להילקח בערבון מוגבל. חיפשתי מישהו שעבר את אותם הלבטים, שקיבל החלטות שהוא גאה בהם והכי חשוב – מישהו שעבר את זה לא מזמן.
אז… נעים מאד, אני שיר, בת 26.
בשנים האחרונות, יצרתי לעצמי את המסלול שלי. זה לא קרה בלילה אחד, אבל בסופו של יום – קראתי המון, למדתי המון ובניתי משהו מאפס שהוביל אותי למקום שאני גאה להיות בו.
מה עשיתי?
1. למדתי לבד מקצוע שמספק אותי ובמקביל פרשתי מלימודים אקדמיים כשהבנתי שלי זה עושה יותר נזק מתועלת.
2. הגדלתי את ההון העצמי שלי בעשרות אחוזים, באמצעות אימוץ עקרונות של מינימליזם, חיסכון אגרסיבי ומשא ומתן.
3. הגדלתי את הערך שאני נותנת כאשת מקצוע (ע”י למידה ותרגול עצמאיים בבית) וגם בחנתי כל הזמן איך אני יכולה לאפשר לעצמי יותר חופש ורווחה.
ביומיום שלי, אני נתקלת בלא מעט חבר’ה צעירים, רובם חברים או אחים קטנים של חברים, שמתחבטים בדיוק בשאלות שתיארתי למעלה, אותן השאלות שכנראה מתרוצצות גם לכן בראש. זו הסיבה המרכזית, שהביאה אותי לפתוח את הבלוג הזה. אני מקווה מאד לתת לכם ערך (ואם זה קורה, בבקשה תספרו לי על זה! בתגובות/במייל/יונת דואר מצידי).
כשאני מסתכלת אחורה (וזה לא כזה מזמן), אני נזכרת שהדבר שמאד העסיק אותי הוא לא להתעורר יום אחד ולגלות שאני תלויה באחרים (בוס מעצבן או אפילו הורים) ולא יכולה להחליט עבור עצמי מה טוב לי. לגלות שאני לא יכולה לחיות בנינוחות, under my own terms.
בגדול, זה מה שנקרא שנאת חרטה . היא תמיד שם להציק לנו בכל מה שקשור לאיך אנחנו פועלים עם הכסף שלנו. אבל שלב שלב, אני לא רוצה להעמיס עליכם מידע כרגע. בינתיים, תדעו שלכולנו יש שנאת חרטה ואת כולנו זה מניע (aka אתם לא לבד, יש!).
אז למי הבלוג הזה בעצם?
הבלוג הזה פונה (בעיקר) לאנשים צעירים בני 20 ומשהו, שמבינים שקצת הדרכה יכולה ממש להועיל להם. לכאלה שלא בא להם לשרוף את העשור הזה ולהתחרט על הזמן שחלף רק כשיבינו ש-30 זה לא ה-20 החדש (הרצאת טד שגורמת לחשוב).
הבלוג גם מיועד למי שצעיר בנפשו ומתחשק לו לעשות שינוי. אני רוצה להאמין שהקווים המנחים פה יתאימו גם למי שבן 30+ הוא 40+, אבל פשוט לא יכולה להתחייב לזה. למה? כי עוד לא הייתי שם, ואני אוהבת לייעץ רק על דברים שכבר חוויתי בעצמי. זה גם סוג העצות שאני הכי מעריכה, אגב (coincidence? I think not).
הבלוג הזה מיועד לכל מי שרוצה להתחיל ולאפשר לעצמו יותר חופש, גם אם הוא לא יודע במה הוא ירצה לעבוד. הכוונה שלי היא להקנות לכם את הכלים הכי חשובים להתנהלות פיננסית נכונה. ליצירת הון (זו לא מילה גסה) ולשפע.
הבלוג הזה גם מיועד לישראלים. בכל-זאת, המסלול שלנו קצת אחר וגם האופי. יש לנו צבא, למשל וזה אומר שאנחנו מתחילים לפתח קריירה בגיל יותר מאוחר (או לחילופין, יותר מוקדם דווקא, אם נלך על קריירה צבאית). כי מחירי הדיור פה אחרים, כי הכלכלה והבורסה פה אחרת. אה כן, וגם כי אנחנו פשוט אלרגיים בצורה קיצונית למילה “פראייר”.
למה זה חשוב לי עכשיו?
אוקיי, פעם הייתי שומעת את המילה “פיננסית” ושם הייתי סוגרת את הספר! יוצאת מהדף! בורחת מהדיון!
(הבנתם אותי)
אבל אז הבנתי למה זה חשוב בכלל, ולמה חשוב להבין את זה מוקדם ככל האפשר.
זה חשוב כי כסף, בעיני, הוא אמצעי ליצירת חופש.
תחשבו על זה, בכל פעם שאתם עובדים, אתם בעצם מוכרים את הזמן שלכם כדי לקנות כסף. המשוואה הזו? היא עובדת גם הפוך. יותר כסף = יותר זמן פנוי.
דמיינו ז מ ן.
זמן לעשות מה שבא לכם. זמן ללמוד משהו חדש, לטייל, להיות עם האנשים שאתם הכי אוהבים, או סתם לעשות בינג’ בנטפליקס (לא מעודדת את זה, אבל מכירה במציאות ;)). דמיינו זמן.
אז בעצם, הכל מתחיל מחופש. אם אתם רוצים להרגיש יותר חופש, תצטרכו יותר זמן. ואם אתם רוצים יותר זמן, תצטרכו יותר כסף. אז מה אתם אומרים? תזרמו איתי?